בכל פעם שאני מרגיש בודד או מותש שם תמיד משהו שאני זוכר. זה לא הרבה, אבל זה לא ממש לוקח הרבה. היא הלכה איתו הביתה אחרי מפגש הקמפוס, והוא ביקש ממנה לפגישה, ביום שישי הבא. “ללבוש את השמלה הזאת,” אמר. “אני אוהב את זה.” היא לבשה אותי, כמובן (שפופכת מופע פקודה?) ולאחר מכן על שני תאריכים הרבה יותר, אחרי. ואז פגשה את פרנק, ופרנק לא אהב אותי. זה בסדר; לא אהבתי את פרנק. אבל אם אני מתרכז, אני שומעת אותו שוב. “ללבוש את השמלה הזאת. אני אוהב את זה.”
שתף זאת:
טוויטר
פייסבוק
ככה:
כמו טוען …
קָשׁוּר
ההיסטוריה הסודית של השמלות, pt. 1december 27, 2005
החיים הסודיים של שמלות # 14march 27, 2008with 80 תגובות
את החיים הסודיים של שמלות, כרך א ‘. 6 Cougust 8, 2006